להפסיק להאמין למחשבות

מה הכוונה באמירה 'להפסיק להאמין למחשבות שלנו', למה אני מתכוון? לאיזה מחשבות לא להאמין, לכולם? לחלק? איזה חלק, איך מבחינים בין הטובים לרעים פה?

זה לא לגמרי פשוט. אנחנו חושבים כל הזמן, או יותר נכון לומר יש לנו רעש של מילים כל הזמן. המוח לא שקט לרגע, קורה שם משהו כל הזמן. יש לו מה לומר על כל דבר, יש הערות, תגובות, מילים ומשפטים ודעות. כל הזמן. אז מה, לא להאמין לכלום? אז מה ישאר, איך נתנהל בעולם, מה נעשה עם כל המילים והדעות והרעשים האלה? אז למי או מה כן להאמין? כי צריך לפעול, צריך לעשות, צריך לקבל החלטות. צריך ללמוד, לאבחן, להשוות. אי אפשר להשאר בלי כלום, אני לא מאמין לכלום, נו, אז מה עכשיו?

אז זה לא ממש ככה. קודם כל זה תהליך. זה לא הכל או לא כלום. מתחילים ממה שאפשר וזה מתפתח מתוך התהליך של עצמו, בכל שלב מתגלה השלב הבא שמתאים, שאפשרי, זה לא מאחד למאה בקפיצה, עוברים דרך כל המספרים. ובתוך החיים, בתוך התהליך, להחזיק במודעות את התפיסה שאני לא חייב להאמין לכל מה שעולה לי בראש וברגש, לא חייב. זה מביא הרבה מאוד צניעות. ועושים איפוא שאפשר, כל אחד ברמה שלו, ביכולות שלו, כאשר ממשיכים להחזיק את התפיסה הזו. מתוך זה נוצר תהליך של התבוננות עצמית על מה שקורה ומה שעולה בנו, ולא כל דבר מוביל ומנהל אותנו.
אז מה אם אני חושב ככה? במרווח שנוצר בעקבות השאלה יכולות לעלות מחשבות אחרות, יש זמן ומקום לאופני חשיבה שונים מהרגיל. כי יש את אלה שאנחנו מרבים להשתמש בהם והם קופצים מיד, משתלטים על כל המשאבים האישיים, מתלבשים על התהליך ומנהלים אותו. זה קורה באופן אוטומטי לגמרי, בלי כל מודעות או שליטה והכוונה של האדם, כי ככה אני. כאשר אנחנו רק מתבוננים במה שעולה אך לא מאפשרים לו להשתלט ולנהל נוצרות אפשרויות חדשות. 

כאשר האדם זוכר שהוא לא חייב להאמין למחשבות שלו זה משחרר מאוד ויוצר אפשרויות רבות של התחדשות, שחרור וריפוי.