ללמוד לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

ללמוד לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.
מיקום פנימי של להיות באמצע, להתבונן החוצה מתוך מיקום המאפשר להסתכל לכמה כיוונים, יש חופש לצואר ולעיניים. הכעס או הפחד נועלים את הצואר והעיניים וגורמים לנו להביט רק לכיוון אחד, מסויים, ולראות רק דברים מסויימים שם. הכל נעול, קשה.
ריכוך הצואר, ריכוך העיניים, לשחרר את הנעילה הזו, לאפשר תנועה של הראש, להביט לעוד כיוונים. לא לפחד להביט לעוד כיוונים, לראות עוד דברים, להרחיב את התמונה, את החוויה. זה בסדר להכניס עוד רשמים, לפגוש עוד מראות, לראות שיש עוד, יש הרבה מאוד.
העיניים נרגעות ואיתן הרוגע מתפשט ונמסך בכל הגוף. הכל בסדר, עוברת הידיעה בתוכינו, הכל בסדר. אפשר לנשום בנעימות, לשחרר, להתרכך.
כן, זה בסדר, פשוט להיות, לשחרר. להתבונן על מה שקורה, מה שאנו רואים ומבינים שקורה ולדעת שקורים עוד הרבה מאוד דברים בכל מיני מקומות. מארג רחב ושלם של חיים שמתרחש ורוחש כל הזמן. אנחנו חלק מזה, אני חלק מזה, אני עושה, משפיע, מושפע…
לתת לרוגע הזה להיות, להתרחב לנו בגוף, להרפות עוד קצת, לקחת נשימה עמוקה, לחייך.
הכל כשורה אני אומר לעצמי, אלה החיים.