מחשבות על סליחה

סליחה הינה תהליך מאוד חשוב של ניקוי ושחרור פרטי עבר שאינם רלוונטים עוד. כדאי לעשות את זה כל הזמן, לנקות ולשחרר כך שלא יצטברו בנו שאריות של החיים. לפעמים קורה משהו דרמטי יותר שמייצר כמות גדולה של שאריות במערכת. בדרך כלל זה כעס אבל יכול להיות גם תחושת פגיעה, עצב, חרטה, אשמה גדולה וכדומה.
במקרה כזה חשוב לנקות כמה שאפשר מהר כדי שהאנרגיות האלה לא יתקעו במערכת, יגרמו אצלנו למחשבות ורגשות שליליים עזים ויפריעו לזרימה אנרגטית בריאה.
כמו כן דברים קוראים לדברים והשליליים קוראים לעוד שכמותם. כך שהכעס יגדל, ימצא עוד סימוכין והצדקות וילך והתבסס במערכת. יגדל מתוך עצמו.
זו תופעה די מדהימה. דברים שליליים גדלים כאילו לבד, מתוך איזה תהליך של עצמם בו הם משתמשים במערכת האנושית לצורכי הגדילה וההתחזקות שלהם. מעצימים את השורשים שלהם באותו אדם ומצמיחים עוד ועוד ענפים. מבלי לשים לב השיח הקטן הופך לעץ. זה ממש מסוכן.
לכן חשוב לנקות ולהקטין את ההשפעות האלה בתוכינו.
לעיתים זה לא פשוט, משהו בנו לא מוכן לשחרר, לא מוכן לוותר. אולי בעצם הדבר לא רוצה לצאת מאיתנו. עכשיו שיש לו בית אצלנו לא מוכן לעזוב ומשכנע אותנו שהוא חייב להשאר, שזה צודק שהוא ישאר וקשה יהיה לוותר עליו וכו'. זה יכול להיות מאוד מתעתע.
כאן נכנס הנושא החשוב של לא להזדהות. לא להזדהות עם מה שאני מרגיש. לא לומר 'אני פגוע' או 'אני כועס' אלא 'יש בי כעס', 'יש בי פגיעה, עצב, חרטה' וכדומה. יש את זה בתוכי, אני מזהה את זה ונותן לזה שם.
עכשיו זה משהו נפרד ממני, אני לא הרגשות והמחשבות האלה והן לא אני. כעת קל יותר יהיה להיפרד כי אנחנו כבר מופרדים.
עכשיו צריך למצוא דרך להחליש את האחיזה של האנרגיות האלה בתוכינו ופשוט לטאטא אותן החוצה. לטאטא את הדרמה הרגשית שנוצרה תוך כדי האירוע ואחריו, בה אין לנו כל צורך. היא גורמת נזק מצטבר ומפריעה לראות מה קרה, מה יש פה בעצם.
לאחר שחרור המטענים הרגשיים נשארות העובדות כפי שאנחנו חווינו אותן. אלה לא בהכרח העובדות הנכונות או כל מה שקרה. זה רק מה שנמצא אצלנו. את אלה יהיה קל יותר להבין, למקם ומתוך כך לעשות את מה שצריך כדי לתקן ולהביא שלום.

אפשר להרפות ולשחרר, הכל בסדר.