על עצבות

תחושה קשה של חוסר, של חסך. יש בה כאב שיכול להיות עמוק ומשתק, יכולה לחתוך כסכין בבשר חי. פוגעת בלב. מרגישים עצב על משהו שהלך, משהו שנלקח, משהו שהיה ואיננו עוד. זה נוצר מתוך עצמו. אף אחד לא מחליט אני רוצה להיות עצוב, או בא לי להיות עצובה. זה קורה בגלל משהו חיצוני שקרה. האירוע החיצוני לוחץ על כפתורים פנימיים ונוצרת תחושה של עצב. אצל אחר ייתכן ולא יופיע עצב, אולי יופיע כעס, או חרטה, או תחושת אשם, או נקמה.
מלווה מצבי גירושין, מוות, פרידה ממישהו אהוב. יש עצב כאשר הקשר היה לפני כן קרוב, עמוק, משמעותי. ככל שהיה יותר משמעותי כך הניתוק שלו יביא ליותר עצבות.
עצבות מתמשכת מאוד לא בריאה. פוגעת במערכת החיסונית, במערכת העיכול, בהרגלי האכילה (לרוב אין תאבון כשעצובים, אין חשק לאכול), מורידה את רמת אנרגיית החיים בגוף. העצבות ותחזוקה שלה לאורך זמן צורכים המון אנרגיה ומותירים את האדם תשוש וחסר כוחות. החיוניות נפגעת, היכולת לעשות ואפילו לתפקד ברמה היומיומית.
מכאן קרובה הדרך לפגיעה בתפקודן של מערכות ואברים שונים בגוף ולהופעתן של מה שנקרא מחלות שונות.
העצבות מסמלת שישנו תהליך מסויים שמתרחש עכשיו בחיי אותו אדם, תהליך של איבוד אנרגיה והחלשות.
לכן חשוב למצוא את המקור לעצבות ובעדינות לנטרל אותו. ליזום פעילויות שמחיות, שמחזקות את המערך האנרגטי. לא מתוך רצון לברוח, לא מתוך פחד להרגיש, לא כדי להתעלם או להדחיק. אלא מתוך ראיה רחבה יותר של החיים, פתיחה של חלונות ודלתות למרחבי חיים נוספים. שיאפשרו כניסה של אור ואויר רענן, יאפשרו תנועה והתחדשות. אלה ועוד יכולים לאפשר למערכות שלנו לעבד באופן בריא יותר את מה שקרה וקורה וכך גם חווית העצבות לא תגרום לנזק וכאב מיותרים.
עם כל הקשיים, האתגרים שלעיתים נראים יותר מדי והכאבים השונים, אנחנו עדיין עטופים בתמיכה אוהבת של החיים. לאפשר לבריאה לאמץ אותנו בחיבוק חי אל ליבה, אל ליבנו.